בעסקת רכישת מקרקעין באמצעות מכרז מרמ"י, הרוכשת הצהירה על העסקה ובשומה העצמית שהגישה למנהל מיסוי מקרקעין חישבה את שיעור המס בגין תמורה המשקפת את שווי הקרקע בלבד ללא הוצאות פיתוח. המנהל לא קיבל את השומה העצמית של הרוכשת ובמסגרת שומה לפי מיטב השפיטה שהוציא לה קבע כי יש להביא בחשבון את הוצאות הפיתוח בקרקע באופן שהחלק שבוצע בפועל, שוויו הוא חלק משווי המקרקעין ויצורפו לשווי המקרקעין לצורך השומה.  בנוסף, הוסיף לתמורה בגין הממכר גם את מלוא התשלומים הנוספים שהם-  הוצאות שדרוג תשתיות בשכונות ותיקות והשתתפות בהקמת מבני ציבור גם הם חלק משווי המקרקעין לתכלית חישוב השומה.

בית המשפט פסק במחלוקת כדלקמן:

הוצאות הפיתוח הכלליות (סלילת כבישים, מדרכות, תשתיות מים וביוב, תאורת רחוב) תורמות לשווי הקרקע, במובן זה שעבודות הפיתוח שבוצעו בפועל מביאות לכך שהרוכש רוכש מגרש מפותח ושווי המכירה כולל את הפיתוח שכבר נעשה.

 לגבי שדרוג תשתיות בשכונות הוותיקות. הוצאות אלו נועדו במובהק לשפר את חזות השכונות הוותיקות, ואין בהן כדי להשביח את המגרש עבור הרוכשת שכן, אין בכך כדי רכישת קרקע מפותחת. 

לגבי הקמת מבני ציבור, התשלומים שהרוכש מתחייב לשלם כתנאי לעסקת הרכישה, אינם משפיעים על ערך הקרקע המשווקת, באותו האופן שבו משפיע הפיתוח הכללי על שווי המגרש. התשלומים הנוספים האלו לא נועדו לפתח את הקרקע המשווקת, אלא לפתח אזורים אחרים בתחומי הרשות המקומית, שאין להם זיקה ישירה לקרקע הנרכשת ולפיכך הינם זרים לשומה דנן.

תצ (י-ם) 47519-02-23