בית המשפט העליון נדרש לסוגית "תקנת השוק" נוכח הסתמכות הקונה על אישור זכויות מטעם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). 

מהו מעמדה של הסתמכות זו לצורך תחולתה של תקנת השוק המעוגנת בסעיף 10 לחוק המקרקעין. התשכ"ט-1969 (להלן- חוק המקרקעין).

אין מחלוקת כי זו הסתמכות על מסמך שהוציא גוף ציבורי רשמי והקונה פעל בתום לב. בית המשפט פסק כי משעה שלא עמד הקונה בדרישת ההסתמכות על מרשם המקרקעין (הרישום בטאבו) – אלא הסתמך על המסמך שהפיקה רמ"י – אין הוא יכול להיבנות מתקנת השוק.

עיקרון סופיות המרשם, המורה כי הרישום בפנקס המקרקעין משקף נכוחה את מצב הדברים לאשורו, תכליתו לבצר את אמינותו ואת הוודאות שהוא מקנה, ולהבטיח את יציבותן של הזכויות הרשומות במקרקעין אשר עברו הליכי הסדרה. לפיכך המירשם עדיף ומרומם על כל מסמך אחר.  הסתמכות עליו בתום לב – ועליו בלבד – תאפשר רכישת זכות במקרקעין, אף אם הרישום לא היה נכון. הסתמכות על מרשמים אחרים, לרבות מרשמים פנימיים של רמ"י, אינה מספיקה לצורך תחולת תקנת השוק – סעיף 10 לחוק המקרקעין. שבסעיף 10 לחוק המקרקעין.

רעא 5542/23