חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן- "חוק הייעוץ") נועד להסדיר את העיסוק בייעוץ השקעות. ההגנה על ציבור המשקיעים מצאה ביטוי בראש ובראשונה בהטלת חובה לקבל רישיון לצורך העיסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקים.

יועץ זר שאינו ישראלי מורשה לעסוק במתן שירותי ייעוץ בישראל ללקוחות של תאגיד בנקאי הרשאי לעסוק בייעוץ השקעות ללא רישיון לפי חוק הייעוץ ועליו להירשם במרשם העוסקים הזרים. חוק הייעוץ קובע מפורשות שבעל רישיון ייעוץ או אחר מטעמו או עבורו, לא יקבל טובת הנאה במישרין או בעקיפין בקשר עם ייעוץ ההשקעות זולת שכר והחזר הוצאות מהלקוח כפי שהוסכם עמו.

בבית המשפט המחוזי הכלכלי התבררה תביעת תובע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהשקעות בקרנות ריט אמריקאיות שביצע על פי ייעוץ שקיבל מהנתבעים, שניתן לטענתו בניגוד להוראות חוק הייעוץ. 

התובע התקשר בהסכם עם חברה- להלן הנתבעת הישראלית,  לגביה צויין בהסכם כי היא עוסקת בייעוץ פיננסי אסטרטגי, אך היא אינה מייעצת בתחום ההשקעות וכי ייעוץ לתובע לגבי ביצוע השקעות יינתן אך ורק על ידי יועץ השקעות מורשה מטעם אחד מבתי ההשקעות עימם עובדת הנתבעת. 

במסגרת גילוי נאות חשפה הנתבעת כי היא תקבל טובות הנאה מגופי השקעות בקשר עם הפניית לקוחות אליהם, וזאת בנוסף לתשלום שישלם הלקוח לחברה בעבור שירותיה. 

הנתבעת הפנתה את התובע לחברה המאוגדת בארה"ב והעוסקת בייעוץ וניהול השקעות, חברה שאין לה רישיון יעוץ בישראל מכוח חוק הייעוץ. כל הצדדים קיימו פגישות בישראל ואף בוצעו השקעות שתוצאותיהן לא היו מוצלחות. 

התובע טען כי שהחברה- להלן- הנתבעת האמריקאית, פעלה להציע ולשווק את שירותיה ללקוחות בישראל בניגוד לחוק הייעוץ ומבלי שיש לה רישיון לכך. זאת, לטענתו, גם באמצעות הנתבעת הישראלית ומנהלה (שנתבע אישי) שפעלו לשווק את שירותיה של הנתבעת האמריקאית בישראל, אף זאת בניגוד לחוק הייעוץ, כיוון שלצורך תחולת חוק היעוץ די בכך שחלק מהשירות ניתן בישראל ובכלל זה גיוס התובע כלקוח.

לטענת הנתבעים, התובע לא קיבל שירותי ייעוץ השקעות בישראל ולפיכך חוק הייעוץ כלל לא חל. עוד טענו כי כל השירותים ניתנו לתובע מחוץ לישראל – השקעה בקרנות ריט אמריקאיות המפוקחות על ידי הרשויות האמריקאיות להן נכסי נדל"ן מחוץ לישראל.

הוסיפה הנתבעת הישראלית וטענה שהשירותים שמעניקה ללקוחותיה אינם מצריכים רישיון לפי חוק הייעוץ, שכן המלצותיה של אינן כוללת פעולת יעוץ אקטיבית ואינן נוגעות לנכסים ספציפיים ולעסקאות ספציפיות. פעולותיה מתמצות בהמלצה על אפיקי השקעה ובהפניית הלקוח לבתי השקעות, והדבר אינו מהווה הפרה של חוץ הייעוץ.

בית המשפט פסק כי חוק הייעוץ חל ככלל על שירותי ייעוץ ושיווק השקעות וניהול תיקים שניתנו בישראל, כאשר לצורך תחולת החוק די בכך שחלק מהשירות ניתן בישראל. בהתאם נקבע שהוראות החוק אינן חלות כאשר כל רכיבי השירות נעשו מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

יחד עם זאת, פנייה של גוף זר בהצעה למתן שירותים ללקוח במטרה לגייסו כלקוח היא חלק בלתי נפרד ממתן השירות, ולכן אם הפנייה היזומה לגיוס הלקוח נעשתה למי שנמצא בישראל,  הוראות חוק הייעוץ חלות, גם אם בסופו של דבר השירות עצמו של ניהול התיק או הייעוץ נעשים מחוץ לישראל. 

חוק הייעוץ לא חל על פעולה טכנית של חתימת מסמכים שנעשתה בישראל או כאשר הלקוח הישראלי פונה לנותן השירות הנמצא מחוץ לישראל ואין שום שירות אחר שניתן בישראל.

בתיק דנן מצא בית המשפט שהנתבעת האמריקאית היפרה את הוראות חוק הייעוץ בפנייה אל התובע- הלקוח הישראלי בהצעה למתן ייעוץ השקעות ובמתן הייעוץ. הנתבעת הישראלית פעלה מטעמה של הנתבעת האמריקאית, כשותפה שלה וכנציגתה בישראל וכי הפניית התובע אל הנתבעת האמריקאית כמוה כפניה של זו האחרונה לתובע במטרה לגייסו כלקוח. שתי החברות היו קשורות ביניהן בהסכם לקבלת עמלה לנתבעת הישראלית בשיעור 2% מסכום השקעות התובע בקרנות הריט תמורת הפניית לקוחות לנתבעת האמריקאית. כלומר, הנתבעת הישראלית פעלה מטעם האמריקאית כידה הארוכה.

יתרה מזו, הנתבעת הישראלית הפגישה במשרדיה בישראל  את התובע עם הנתבעת האמריקאית ואף ספקה לאמריקאית את הסיוע האדמיניסטרטיבי הנחוץ. 

יש לראות בנתבעת הישראלית כגורם שפעל בישראל מטעמה של הנתבעת האמריקאית לצורך גיוס לקוחות לאמריקאית, ובכלל זה לצורך גיוסו של התובע כלקוח שלה, כמו כן, הוכחה קיומה של פעולת גיוס לקוחות בישראל על ידי הנתבעת האמריקאית,  באופן שמחיל לגבי האמריקאית את חוק הייעוץ ומכפיף אותה להוראותיו.  גם אם הסכם ההתקשרות בקרנות הריט נחתמו בארה"ב, אין הדבר גורע מהמסקנה בדבר תחולת חוק הייעוץ. 

לכן, כיוון ומאחר שלחברה האמריקאית אין רישיון לפי חוק הייעוץ, המסקנה היא כי בייעוץ שנתנה לתובע לגבי ההשקעה בקרנות הריט היא הפרה את סעיף 2 לחוק הייעוץ, שאוסר על מתן שירות ייעוץ השקעות ללא רישיון. 

לגבי הנתבעת הישראלית- בהפנייתה את התובע לנתבעת האמריקאית על מנת שתספק לו שירותי ייעוץ החייבים ברישיון על פי חוק הייעוץ, אף שלא היה לאמריקאית רישיון לעשות כן, הפרה הנתבעת הישראלית  את סעיף 3א לחוק הייעוץ.  יחד עם זאת התובע לא הוכיח שהנתבעת הישראלית נתנה לו ייעוץ בפועל, פעולה הדורשת המלצה לפעולת השקעה ספציפית בנכס פיננסי או בנייר ערך.

לעניין הנזק שנגרם לתובע, בית המשפט מצא שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין הפרת חוק הייעוץ בידי הנתבעים ונזק זה הוא מסוג הנזקים שאליהם התכוון חוק הייעוץ. כמו כן, אם הנתבעת האמריקאית  היתה נמנעת ממתן ייעוץ השקעות לתובע, שזו הפרת חובה חקוקה כפי פסיקת בית המשפט, לא היה התובע משקיע בקרנות הריט הספציפיות בהן השקיע, השקעות שהסבו נזקים לתובע.

בית המשפט חייב את הנתבעים  ביחד ולחוד לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת הוראות חוק הייעוץ.

תא (ת"א) 62135-09-19