לבית המשפט העליון הוגשו עתירות שעניינן שאלת תוקפו החוקתי של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (מיסוי רווחים לא מחלוקים), התשפ"ה-2024 – תיקון מס' 277 לפקודת מס הכנסה (החוק). 

החברה הינה אישיות משפטית נפרדת, ולפיכך יש למסות אותה בנפרד מבעלי מניותיה. 

שני שלבים למיסוי החברה ובעלי מניותיה, בשלב הראשון, מיסוי ההכנסות החייבות של החברה במס חברות בשיעור 23% (סעיף 126(א) לפקודת מס הכנסה). בשלב השני, כאשר מחולקים רווחים לבעלי המניות באופן של חלוקת דיבידנד, מוטל על בעלי המניות מס הכנסה בשיעור של 25% או 30% לפי שיעור האחזקות של בעל המניות בחברה (סעיף 125ב לפק' מס הכנסה).

ההיגיון ב"כליאת" הרווחים הוא בשימוש שתעשה החברה ברווחים, לדוגמא- במחקר ופיתוח, או השקעת הכספים בשוק ההון , דבר התורם לכלכלת המדינה. 

מטרתו של החוק, היא לצמצמם את המקרים בהם מנוצל לרעה משטר המס החל על חברות לצורך דחיית תשלום המס לפרק זמן ממושך. 

החוק המתוקן קובע שני הסדרים עיקריים חדשים שיחולו על "חברות מעטים" שאינן חברות בת או בעלות עניין לציבור,  בשליטת עד חמישה בעלי מניות, בסלנג- "חברות ארנק". 

ההסדר הראשון הוא הרחבת מקרי הייחוס של הכנסות החברה ליחידיה – בעלי המניות, חלופות:

 תופעה – עובדים שכירים בחברות או נושאי משרה בהן, מפסיקים באופן מלאכותי את עבודתם כשכירים, אך ממשיכים לתת לחברה את אותם שירותים באמצעות חברה המצויה בשליטתם.

תופעה – "חברות משלח יד"  שהכנסותיהן מבוססות על עיסוקם האישי של בעלי המניות כגון עורכי דין, רואי חשבון וכד' ולחברות אחזקות שמטרתן החזקת השליטה בחברות אחרות וצבירת רווחי אותן חברות.

תופעה – כאשר רווחיות החברה גבוהה יחסית, עולה על 25% ונובעת מפעילות עתירה יגיעה אישית.

ההסדר השני הוא הטלת מס בשיעור של 2% על רווחים עודפים שנצברו בקופות החברות ולא חולקו כדיבידנד.

החישוב: מס בשיעור של 2% יוטל על ההפרש בין סכום הרווחים העודפים של חברת המעטים לבין סכום הדיבידנדים שחולקו על ידה באותה שנה. אלה הם למעשה הרווחים הצבורים של החברה. 

הרציונל בכך – כאשר חברה אינה מחלקת דיבידנדים לבעלי מניותיה היא למעשה נהנית מהלוואה מהמדינה הניתנת ללא ריבית ולפרק זמן בלתי מוגבל, בגובה המס בו יחויבו בעלי מניותיה לאחר החלוקה. תוספת המס שנקבעה על הרווחים העודפים, בשיעור של 2%, נועדה לגלם את ערך הזמן של הכסף ביחס לתקופה בה נשמרים הרווחים בקופת החברה. 

בית המשפט העליון מצא כי חברות הארנק, עליהן נועד החוק לחול, אינן חברות המקיימות פעילות עסקית אמיתית. מטרתן היא לשמש כלי עבור בעלי המניות שלהן לצורך השקעה בתנאי מס עדיפים, בנכסים שאינם נוגעים לתחום פעילותן. 

לכן בית המשפט העליון דחה את העתירות בקבעו כי החוק- חוק מיסוי רווחים לא מחולקים, אינו מפלה לרעה חברות מעטים.  אין חשש ממשי כי החוק יפגע במידה משמעותית בחברות מעטים שאינן חברות ארנק. במסגרת החוק נקבעו הוראות שנועדו להבחין בין חברות ארנק לחברות מעטים אחרות וכן בין רווחים שיש הצדקה להטיל עליהם מס רווחים עודפים, לבין רווחים שמשמשים או צפויים לשמש את החברה לצורך הרחבת הפעילות הריאלית שלה. 

בג"צ 35810-08-25