וועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה דחתה את בקשת העותרת לקבלת היתר בניה בדיעבד להכשרת תוספת לחנות נוחות הצמודה לתחנת דלק ולהקמת מבנה תעשייתי חד קומתי בשטח תחנת הדלק.

העוררת בנתה בהיקף של כ- פי 3 מהמותר הנ"ל ובקשה היתר בניה בדיעבד. 

וועדת הערר הבחינה בין השטח המוקצה לתחנת התדלוק שם סרבה לבקשה להיתר הבניה  לבין יתרת המגרש. 

וועדת הערר המחוזית קבעה כי לא ניתן לנצל זכויות מקומיות למסחר לצורך הגדלת המבנה המסחרי של תחנת התדלוק שהוקם מכוח תיקון מס' 4 לתמ"א 18 המאפשר תחנת תדלוק עם מבנה מסחרי של עד 130 מ"ר. לגבי שאר שטח המגרש ניתן לבקש היתרי בניה בגין אחוזי הבניה המותרים שם. 

בית המשפט המחוזי המנהלי פסק כי החלטת וועדת הערר עולה בקנה אחד עם הזכויות הנגזרות מתמ"א 4/18 והיא מייצרת השקה בין התמ"א לבין הזכויות הקנייניות שאינן נפגעות מכיוון שוועדת הערר קבעה שאין בהחלטתה משום מניעת מימוש זכויות הבניה במגרש כולו, מעבר לשטח תחנת התדלוק.

יש בכך שיקולים תכנוניים מובהקים. בית המשפט חזר על ההלכה הקובעת לפיה בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו חלף שיקול דעתה של הרשות המנהלית אפילו סבור היה כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת. התערבות בית המשפט  שמורה רק לאותם מקרים בהם מתקיימות אותן עילות מנהליות המצדיקות התערבות כחוסר סמכות, חוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים וכיוצ"ב. הדברים הנם בגדר קל וחומר שעה שמדובר בנושא הדורש מומחיות ומקצועיות כתחום התכנון והבנייה. 

במקרה הנדון, וועדת הערר המחוזית שהיא גורם מקצועי תכנוני בדרגה גבוהה, כזו שרבים מההליכים התכנוניים והאחרים הנוגעים למתחם תחנת הדלק הובאו לפתחה ובידיעתה, בחנה את מכלול הנתונים בבחינה מקצועית ומאוזנת ביחס למגרש בכללותו ובתחום זה נתנה את החלטתה.

בית המשפט דחה את הערעור

עתמ (ב"ש) 67891-09-25