לפנינו מקרה של קבלנים רשלנים שלא זו בלבד שסיכנו חיי אדם בעבודה בגובה תוך עבירות על חוק ותקנות הבטיחות בעבודה,  אלא גם נכשלו באי ביצוע יומן עבודה מסודר המתעד את שלבי העבודה לרבות קיום החובה הסטטוטורית לקיים הדרכות לעבודה בגובה לעובדים באתר הבניה.

התובע, תושב השטחים, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב באתר בניה, לאחר שנפל מגובה של כ- 10 מטר ונפגע בגופו.

עפ"י גרסת התביעה, התובע עסק יחד עם עובדים נוספים, בעבודות טפסנות ופירוק טפסנות. כשהתובע עבד על הפיגום, עובדים אחרים פירקו את התומכות מלמטה, הפיגום התפרק והתובע נפל מגובה של כ 10 מטר ונפצע.

התובע טען לשיטת עבודה פסולה ולא בטיחותית ולהפרת הוראות שונות בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח – 1988 , ובין היתר התקנות הנוגעות לבניית ופירוק פיגום. נטען כי המעסיק לא סיפק לתובע רתמות או קשירה או כל אמצעי למניעת נפילה או אמצעי בטיחות, וכי מעולם התובע לא עבר הדרכה לגבי בטיחות עבודה בגובה. בנוסף נטען להעדר תוכנית ארגון בטיחותי באתר, בניגוד לדרישות אגף הפיקוח על העבודה ולאי נוכחות מנהל עבודה באתר. 

הנתבעים, שתי חברות בניה ובעלי תפקידים,לא הכחישו את נפילתו של התובע מגובה, אך טענו שמדובר בתאונה שאירעה עקב רשלנותו של התובע, חוסר זהירות מצדו ואי הפעלת שיקול דעת. לשיטתם, מדובר בהסתכנות מרצון של התובע, ומכאן שיש להטיל עליו את מלוא האחריות לאירוע התאונה, ולחילופין אשם תורם מכריע.

בית משפט השלום קבע כי לא ניתן לקבל את הטיעון כי אין אחריות כלפי עובד העובד על פיגום ונופל בשל קריסת הפיגום לאחר שהוסרו התמיכות שלו מלמטה! מה גם שבית המשפט קבע כממצא שהפירוק בוצע מלמטה למעלה, בניגוד לכללי הבטיחות.

לפי תקנה 23 לתקנות הבטיחות בעבודה, פירוק פיגום ייעשה באופן הדרגתי מלמעלה למטה, ו"מהמקום שבו מפרקים פיגום יורחקו כל האנשים זולת אלה העוסקים ישירות בביצוע הפירוק".  לפי תקנה 17 לתקנות, לא יתקינו ולא יפרקו פיגום שגובהו עולה על 6 מטרים, אלא תחת השגחתו והנהלתו הישירה של בונה מקצועי לפיגומים. מחדל היעדרות ראש הצוות, לא כל שכן אחראי או כל גורם מפקח באתר הבניה בעת התאונה מטעם המעסיקה, מבססת את האחריות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התובע לא עבר הדרכה מתאימה, גם לא לעבודה בגובה, וטענות הנתבעת בעניין זה בדבר ההדרכות שהתובע עבר,  לא הוכחו. הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובה בטיעון סתמי כי אינה מוצאת את טופסי ההדרכה, בשל הזמן שחלף. לא נטען מתי הועברה ההדרכה, באיזה אופן ועל ידי מי.

לכן בית המשפט קבע כי  המעבידה, חבה בנזיקין כלפי התובע.

מחלוקת מרתקת היתה בין הנתבעים לבינם. מיהו מבצע העבודה לצורך החבות בתשלום הפיצויים לתובע.

לפי תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות "מבצע בניה" הוא "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו". "מזמין" הוא "בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודות בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה"; "קבלן ראשי" הוא "מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודות בניה או בניה הנדסית"; ואילו "קבלן משנה" הוא "מי שהתקשר בהסכם חוזי עם קבלן ראשי לבצע עבודות בניה או בניה הנדסית".

בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות הבטיחות אם "הטיל המזמין את ביצוע פעולות הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלו והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו". תקנה 6(ב) קובעת כי אם הקבלן הראשי מעסיק קבלני משנה בביצוע פעולות הבניה, אין הדבר פוטר אותו מחובותיו כמבצע הבניה ועדיין יש לראותו כנושא בחובות המוטלות עליו לפי התקנות. תקנה 6(ג) קובעת כי אם המזמין הטיל את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, "יראו את המזמין כמבצע הבניה לעניין תקנות אלו והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו".

ת"א (קריות) 53961-08-18