בית הדין האזורי לעבודה קבע כי חברה שהינה מעסיקה בענף הבניה ואשר קשורה לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף הבניין והתשתיות, חייבת בדמי טיפול ארגוני מקצועי להתאחדות בוני הארץ, גם אם מקום מושבה ומקום מושב בעליה הינו באזורי יהודה ושומרון.

התאחדות בוני הארץ (להלן – "ההתאחדות"), הינה ארגון המעסיקים היציג בענף הבניין והתשתיות, חתמה עם הסתדרות עובדי הבניין והעץ שבהסתדרות הכללית החדשה, על ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניין והתשתיות אשר ניתן לו צו הרחבה על פי חוק ההסכמים הקיבוציים.

ההתאחדות הגישה תביעה נגד חברה קבלנית, אשר מקום מושבה ומושב בעליה, הוא בעיר אפרת שבשומרון, לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי (להלן – "דט"א), בהתאם לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצוע לארגון מעבידים), תשל"ז –1977 (להלן-"התקנות"). לטענת ההתאחדות, הנתבעת רשומה ברשם החברות בישראל, ומנהלת את עסקיה בהתאם להוראות הדין הישראלי ודיני העבודה בפרט, לרבות ההסכמים הקיבוציים, ולכן היא כפופה להם גם בשטחי איו"ש.

מנגד טוענת הנתבעת שלא מוטלת עליה חובה לשלם דמי טיפול ארגוני מאחר שמקום מושבה של החברה אינו במדינת ישראל, אלא במקום המוחזק ע"י מדינת ישראל ב"תפיסה צבאית". לכן חוקי הכנסת האזרחיים חלים על שטחי מדינת ישראל ולא חלים ביהודה ושומרון, אלא הדין העות'מני עם שינויים שנעשו ע"י המנדט הבריטי ויתכנו שינויים שנעשו ע"י המפקד הצבאי באמצעות צווים.

בית המשפט הקדים וציין כי המחוקק ומפקד הכוחות החילו ספציפית את חוק הסכמים קיבוציים באזור ולכן, הנתבעת חייבת בתשלום הדט"א. כמו כן, טובת הציבור ושיקולי שוויון מחייבים הטלת חובת תשלום דט"א על הנתבעת.

ארגון המעבידים – ההתאחדות – חותם על הסכמים קיבוציים ופועל לטובת כלל המעסיקים בענף לרבות לטובת מעסיקים הרשומים בישראל ושמקום מושבם באיו"ש. לכן, מצב בו הנתבעת תהנה מהמאמצים של ארגון המעבידים ומפרי עמלו אך לא תחויב לשלם דמי טיפול ארגוני, רק בשל העובדה שמקום מושבה באיו"ש, אינו סביר ואינו מתיישב עם עקרונות שבבסיס משפט העבודה.

על כן על הנתבעת לשלם דמי טיפול ארגוני להתאחדות בוני הארץ, כאמור בתקנות.

ד"ט 51581-11-14