באין התייחסות מפורשת בחוזה, תהא פרשנות הנובעת מהנסיבות. לא תוטל אחריות לתיקון ליקויי עבודה בפרויקט על חברת ניהול ופיקוח מקום שהנסיבות הצביעו על כך שהחברה פעלה במקצועיות בסמכות ובתום לב.

בית המשפט נדרש לסכסוך בין מפרסם המכרז לביצוע עבודות תשתית עבור עיריית תל אביב- רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), לבין חברת הניהול והפיקוח שנבחרה על ידה ולבין החברה המבצעת.

חברת הניהול קבלה את שכרה מרמ"י מקופת הפרויקט, בה מופקדים כל תקבולי הפיתוח המשולמים מכל גוף לרמ"י.

לאחר סיום העבודות התגלו ליקויים בתשתיות שבוצעו, שקיעות בכבישים.

לצורך ביצוע הפתרון לליקויים התקיים דיון מי יהיה הגורם המממן של עבודות תיקון הליקויים. החברה המבצעת תבעה את עלויות התיקונים מחברת הניהול ומרמ"י.

בית המשפט קבע שאין טקסט כתוב במסגרת החוזה אותו ניתן לפרש. לכן, נוכח קיומו של חוזה בעל פה, כלל הפרשנות העומד לרשות ביהמ"ש הוא בחינת הנסיבות.

בית המשפט מצא שרמ"י ידעה בזמן אמת אודות הליקויים שנתגלו בכבישים, היתה מעורבת בניסיון לפטור את הבעיות שנוצרו  וגם לקחה חלק בחקר הליקויים שאירעו ובפיקוח על עבודות התיקונים. רמ"י גם מימנה את חוו"ד המומחה.

כיוון שכך, רמ"י, בנוסף להיותה הגורם המממן של הפרויקט, היא "אחראית על" ומתוקף מעמדה ותפקידה זה היא האחראית למסירת הפרויקט לעיריית ת"א באופן מלא וללא תקלות.

מהעובדות שהועמדו בפני בית המשפט נמצא כי התגבשה הסכמה בין הצדדים לפיה רמ"י תישא בשיעור של 2/3 מעלות התיקונים (חלקן של רמ"י ושל עיריית ת"א) וחברת הביצוע תישא בשיעור של 1/3.  בית המשפט לא מצא לחייב את חברת הניהול בהשתתפות בעלות.

חברת הניהול היתה רק צינור להעברת הכספים לנותני השירותים בפרויקט ולא הגורם המממן.

רמ"י היא זו שגבתה את ההיטלים מהתושבים בגין עבודות הפיתוח באזור ולפיכך על רמ"י לשאת בעלויות העבודות בפרויקט, ולא חברת הניהול שפעלה מטעם רמ"י.

בית המשפט פסק כי חברת הניהול פעלה כשורה מבחינה מקצועית, בסמכות ובתום לב, הן מול רמ"י והן מול חברת הביצוע.

התביעה נגד רמ"י התקבלה ונדחתה נגד חברת הניהול.

תא (ת"א) 52601-07-10