במערכת היחסים החוזיים שבין רוכש דירה ("הרוכש") מצד אחד לבין חברה קבלנית ("הקבלן") מצד שני ולבין חברת בניה מבצעת ("קבלן משנה" ) מצד שלישי, נקבעה חלוקת תפקידים לפיה, קבלן המשנה אחראי לכל ענין הנוגע לאיכות בנייתן, השלמתן ומסירתן של הדירות לרוכשים, ואילו אחריות הקבלן מתמצית אך ורק ברישום הדירות בלשכת רישום המקרקעין.
הקבלן מבקש להתנער מאחריות לאיכות ולטיב הבניה, משום שלא ביצע בפועל את העבודה ומשום שהובהר לרוכש כי קבלן המשנה אחראי לטיב  ולאיכות הבניה והוא נותן האחריות, ובהתאם אף  נחתמו החוזים כאשר הצדדים מיוצגים ע"י עורכי הדין.
בית משפט השלום קבע כי מוטלת חובה על פי דין ועל פי החוזה גם על הקבלן המוכר בגין ליקויי הבניה.
הוראת סעיף 7 א' לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר") הינה קוגנטית ולפיה חברה המתקשרת עם רוכשי דירות אינה רשאית להתנות על חוק המכר אלא לטובת הרוכשים. שלילת ההתניה על חוק המכר  נועדה, בין היתר, להגן על רצונותיהם של הרוכשים וכן להגן עליהם מפני טעיותיהם שלהם.
משנקבע כי אין להתנות על חוק המכר, ממילא – אין תוקף לאותם סעיפים בהסכם אשר התיימרו לצמצם את אחריותו של הקבלן המוכר מאחריות הכוללת את מרכיב איכות וטיב הבניה לאחריות שבחובה רישום הזכויות בלבד.

ת"א 4240/99