תביעה המוגשת על ידי הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל נגד מעסיק בענף הבניה בגין דמי טיפול ארגוני, הינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל ("הקרן"), הגישה נגד חברות כוח אדם בענף הבניה והתשתיות תביעות לתשלום לקרן בגין דמי טיפול ארגוני, כמתחייב מההסכם הקיבוצי שנחתם בענף, בין הגוף היציג של המעסיקים – התאחדות בוני הארץ לבין הגוף היציג של העובדים – הסתדרות עובדי הבניין והעץ שבהסתדרות הכללית החדשה ועל פי צו הרחבה שניתן להסכם הקיבוצי. הקרן הינה גוף שנוצר כתוצאה מההסכם הקיבוצי.

המעסיקים הנ"ל – המערערים בבית הדין הארצי לעבודה – חויבו בתשלום לקרן וכן, לצורך נקיבת סכום חובם הנכון, במסירת פרטים על מספר העובדים המועסקים על ידן והשכר התעריפי אשר שולם להם.

עיקר ערעור המערערות הינו דחיית בקשתן לסלק על הסף את תביעת הקרן נגדן מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה בתביעת הקרן.

הצדדים הנ"ל להסכם הקיבוצי הגישו נייר עמדה לפיו ההפרשות לקרן הן תחליף להפרשות המעסיקים ל"קרן לתשלומים סוציאליים נוספים לפועלים קבועים ויציבים" אשר קיימו הצדדים להסכם הקיבוצי בעבר, וההפרשות לקרן היו חלק מהפרשות המעסיק לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין ועבודות ציבוריות.
על פי הנטען בכתבי התביעה הקרן פועלת בתחום הבניין לפיתוח וקידום ענף הבנייה בישראל, קיום הכשרה מקצועית מתקדמת, שיפור תנאי רווחת העובדים, קידום נושא הבטיחות בעבודה, מחקר ופיתוח טכנולוגי בענף הבניין ושיפור תדמית ענף הבנייה.

המערערות טענו כי הקרן אינה בגדר "קופת גמל", יש לצמצם את סמכות בית הדין לעבודה, כמוגדר בחוק בית הדין לעבודה, וכן, אין מדובר בסכסוך מתחום דיני העבודה או ביטחון סוציאלי, אלא בסכסוך מסחרי פשוט שעניינו גביית כספים. לכן, לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית.

ערעור המערערות נדחה.

לעניין חברות העובד בקרן, קיימת הפרשנות המצמצמת למושג "חבר" המחייבת חברות אישית אך בית הדין אימץ את הפרשנות הרחבה למונח "חברות", דהיינו חברות באמצעות אחר, הוא המעסיק, שכן החברות בקרן אינה כרוכה בתשלום של העובד אך היא מזכה את העובד בהטבות ואינה מחייבת אותו. יודגש, כי המעסיק אינו משלם סכום גלובלי לקרן, אלא כאמור לעיל, חבותו נגזרת ממספר העובדים ומהשכר התעריפי המשולם להם, וגם בכך יש להצביע על חברות עקיפה של העובדים בקרן.

בית הדין קבע כי יש לראות בקרן שחלק ממטרותיה על פי כתב התביעה הן שיפור רווחת העובדים וקידום הבטיחות בעבודה בענף הבנייה, בגדר "קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה" ושהמעסיק חייב לשלם לה מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שניתן לו. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם מגמת פסיקתו של בית המשפט העליון להרחיב את סמכותו של בית הדין לעבודה ולרכז בו את כל ההתדיינות שעניינה משפט העבודה וביטחון סוציאלי במובן הרחב, ולכן יש לראות לפחות חלק מפעילות הקרן כפעילות בתחום יחסי עבודה ורווחת העובד, וחלק ממארג זכויותיו של העובד על פי ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה.
מכל המנומק לעיל, לבית הדין לעבודה סמכות עניינית בתביעת הקרן נגד המעסיקים בענף הבנייה לעניין דמי הטיפול הארגוני.

עע (ארצי) 68380-09-16