23 בעלי דירות בבית משותף התקשרו בהסכם עם יזם לפינוי בינוי. בעל דירה אחת סירב לחתום ובגין כך תבעו החותמים את הסרבן בבית המשפט המחוזי לקבלת סעד בהתאם לקבוע בסעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו-2006.

שהכוונה היתה להרוס את הבניין הקיים ולהקים במקומו שני בניינים. האחד בן 19 קומות והשני בן 9 קומות. כל בעל זכויות בדירה קיימת יקבל דירה חדשה, גדולה יותר מזו הקיימת, כאשר הדירה החדשה תכלול מרפסת, ממ"ד, מחסן וחניה.

טענתו העיקרית של הנתבע היא, שהדירה שלו היא דירה ייחודית שאינה דומה לאף דירה אחרת בבניין. לטענת הנתבע, ההסכם שעליו הוא מתבקש לחתום מקפח אותו. לנתבע אין התנגדות עקרונית לפרויקט הפינוי ובינוי.

נמצא שה"ייחודיות" הנטענת על ידי הנתבע בדירתו הינה תוצאה של תוספות בלתי חוקיות לדירה המצויה בקומת המרתף, פיצולה ליחידות להשכרה ועוד. יחד עם זאת המחלוקת לא היתה על עצם ההתקשרות בהסכם אלא על שטחים אשר לעניינם נדרש בית המשפט לחוות דעת.

בית המשפט קבל את התביעה ואשר את ביצוע העסקה בהתאם לקבוע בהסכם שנכרת בין 23 בעלי הדירות לבין היזם, תוך שקבע תוספת שטח מסוימת  כי עבור דירת התמורה של הנתבע בקומת המרתף.

הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים למומחים ושכ"ט עו"ד.

תא (י-ם) 55871-03-21