אירוע טרגי של נפילה קטלנית מגובה באתר בניה והגשת כתב אישום נגד החברה הבונה, מנהל אתר הבניה ומנהלי עבודה באתר.
לא הוכח כי שיטת העבודה הייתה רשלנית ובעייתית. לא הוכח כי הנאשמים הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם, ובנסיבות המקרה – הוכח כי פעלו בהתאם למצופה מהם. עוד לא הוכח, מעבר לספק סביר, הקשר הסיבתי בין שיטת העבודה והתנהלות הנאשמים, לבין תוצאות המקרה. די בקביעה לגבי כל אחד מהיסודות הנ"ל, על מנת להביא לזיכוי הנאשמים. כל חברה בונה, בעליה, מנהליה, מהנדסיה ומנהלי העבודה, חייבים להתנהל באופן קפדני, על פי החוק ועל פי הספר.

במהלך עבודות בנין בקומה השתים עשרה, במתחם בניה בירושלים, נפל אל מותו פועל בנין. בעקבות ארוע טרגי זה, הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירת גרם מוות ברשלנות, לפי חוק העונשין.

כתב האישום מונה סעיפים שונים בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הבטיחות"), כדלקמן:
הרכבת רכיב טרומי המתבצע באופן שלא הובטחה יציבותו – לפי סעיף 103(א) לתקנות הבטיחות; התומכות לא עוגנו כראוי – לפי סעיף 103(ב) לתקנות הבטיחות; שוחרר רכיב מתלייתו של אונקל העגורן לפני שנתמך היטב – לפי סעיף 103(ג) לתקנות הבטיחות; התומכות הוסרו לפני שהושלמו כל החיבורים הקבועים – לפי סעיף 103(ד) לתקנות הבטיחות.

בית המשפט נכנס בהכרעת הדין אל פרטי העבודות הרלוונטיות לאסון:

חלונות הבניין תוכננו באופן בו יש להרכיב שני רכיבים טרומיים (להלן: "פריקסט" או "אלמנט טרומי") בתוך מסגרת פתח החלון, בצמוד לקיר החיצוני, כאשר כל פריקסט עשוי בצורת האות ח' ומשקלו כ-700 ק"ג.

שיטת העבודה במקום, לשם הנחת הפריקסטים, היתה כדלקמן:

א. הפריקסט הוצב בפתח החלון באמצעות עגורן.
ב. על סף הפתח הונחו אבנים וחלקי קרשים לשם ויסות גובה ההצבה, ועליהם הונח הפריקסט.
ג. בצידו הפנימי של הפתח, בגובה של כ-1.78 מ', חוברו לקיר הפנימי זוג קרשים, על מוטות ברזל
המוברגים לקיר.
ד. לאחר הצבת הפריקסט בפתח, כשזה עדיין מחובר לעגורן, חוברו לקרשים הפנימיים זוג קרשים
חיצוניים לפתח.
ה. הדפנות האנכיות של הפריקסט נקשרו באמצעות חוט שזור, למניעת התרחקות הדפנות,
וביניהן הונח קרש למניעת התקרבותן.

הפועל המנוח, יחד עם פועל נוסף, עסקו ביישור, פילוס ובקיבוע אחד מתוך שני פריקסטים בקומה
ה-12. במהלך פעולה זו, איבד הפריקסט את יציבותו, התמוטט ונפל לצד החיצוני של הבנין.
החוט השזור שנקשר לדפנות הפריקסט, נכרך בין רגלי המנוח, אשר נפל איתו מרחק של כ- 18
מטר אל מותו.

כתב האישום ייחס לנאשמים רשלנות, הנובעת מטענות שונות כדלקמן:
אי הכנת תכנית ביצוע כתובה, לתמיכה זמנית של הפריקסטים בעת התקנתם, לגבי אופן ההתקנה ואבטחה מפני נפילה; אי הוצאת הנחיות כתובות בידי מהנדס קונסטרוקציה או מהנדס אזרחי, המורות על דרך הרכבת הפריקסט ויצובו באופן בטוח; אי נקיטת אמצעים לאבטחת הפריקסט מפני נפילה בכל שלבי ההתקנה; אי דאגה לעיגון הפריקסט בתומכות ראויות; מתן אפשרות לשחרר את הפריקסט לאונקל העגורן בטרם נתמך היטב; אי הוראה למנוח ולמפעיל העגורן לשחרר את הפריקסט מתלייתו רק לאחר שנתמך היטב; מתן אפשרות הסרת התומכות בטרם הושלמו כל החיבורים הקבועים של הפריקסט למבנה; אי דאגה לתמיכה מספקת לפריקסט.

בית המשפט קבע כי בנית אלמנטים טרומיים, דורשת מומחיות. מדובר בחלק מסוים ממכלול
עבודת הבניה במתחם, הדורש התמקצעות, בניה בשיטת עבודה מסוימת, וכן נקיטה באמצעי
זהירות מותאמים, כיוון שמדובר בעבודה בגובה רב, על סף המבנה. אין ספק, כי מדובר בעבודה
הנעשית תוך סיכון, ומחייבת התייחסות מתאימה.

בית המשפט בחן את התנהלותו של כל אחד מהנאשמים ומצא:

הנאשמת, חברת הבניה אשר בנתה את המתחם, התקשרה בטרם תחילת בנית המבנים הטרומיים,
עם חברת מהנדסים המתמחה בתחום, שמנהלה הוא מהנדס מומחה בתחום ספציפי זה. החברה
לא הותירה דבר, הקשור בתחום המבנים הטרומיים, להחלטה שתתקבל על ידיה או אחד
מעובדיה, ללא בחינה וקבלת אישור מאותו מומחה אשר גם ביצע פיקוח עליון.
החברה ועובדיה, ובהם הנאשמים, הקפידו לפעול בהתאם להנחיות , ולנקוט בשיטת עבודה המתוכננת עם המהנדס, הזוכה לאישורו, ואף מפוקחת על ידו.

החברה הנאשמת הקפידה על כללי זהירות שחייבו את עובדיה, במהלך העבודה במתחם, לרבות המנוח. במסגרת זו, כל פועל חדש שהגיע לעבודה, קיבל הדרכת בטיחות אשר כללה אף טופס הוראות בטיחות, בשפתו, עליו חתם אף המנוח. במסגרת הוראות הבטיחות, חלה חובה לעבוד במקום ממנו ניתן ליפול, זאת אך ורק מעל משטח עבודה מגודר או תוך שימוש בחגורת בטיחות. הנאשם מנהל העבודה, האחראי על התקנת האלמנטים הטרומיים, הדריך באופן אישי את הפועלים שעסקו בעבודה זו, לרבות תדרוכי בטיחות יומיומיים, העובדים אכן השתמשו בחגורות בטיחות כשעמדו במקום גבוה.

בחינה של התנהלות הנאשמים, כמפורט לעיל, במבחן האדם הסביר, מעלה כי נהגו בהתאם למצופה מאדם מן היישוב: פניה למומחה מוכר בתחום המבנים הטרומיים, על אף היות הנאשמים בעלי נסיון בתחום הבניה; התקשרות חוזית עם המומחה, במסגרתה התחייב לתכנון ופיקוח כל נושא שיטת העבודה; הקפדה על קיום ישיבות עם המומחה, לבחינת שיטת העבודה בטרם החלה; קבלת אישורו של המומחה לגבי אופן העבודה בשטח; קיום ביקורות תכופות עם המומחה, בשטח, תוך הפניית שאלות ספציפיות בנוגע לשיטת העבודה, והמשך בה לאחר קבלת אישור ממנו; הקפדה על העברת הוראות בטיחות בכתב, בשפת האם של הפועל; ביצוע תדריכי בטיחות יומיים. אף העובדה שלא הוכח כי מדובר בשיטת עבודה רשלנית, מהווה חיזוק נוסף לקביעה זו.

לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הנאשמים לא הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם, ובנסיבות המקרה – פעלו בהתאם למצופה מהאדם הסביר, ולא היה עליהם לצפות את התרחשות המקרה.

בית המשפט הוסיף ובדק אם יש קשר סיבתי בין שיטת העבודה לבין תוצאות האירוע. בית המשפט קבע כי ספקות אשר הועלו בדבר פעולות המנוגדות לשיטת העבודה שנקבעה במתחם לענין הרכבת הפריקסטים ופילוסם, אינן בגדר "רשלנות תורמת", אלא מנתקים את הקשר הסיבתי שבין שיטת העבודה לבין תוצאת הארוע. מדובר בספק משמעותי לגבי אופן העבודה, העומד בניגוד מוחלט להנחיות חד משמעיות, שהיו ברורות למנוח ולחברו שעסק עמו בעבודה, אשר היו מודעים אף לסיכון המשמעותי לחייהם הנובע מאופן פעולה שכזה.

לאור כל המפורט לעיל, זיכה בית המשפט את הנאשמים מהעבירות על פי כתב האישום.

תפ (י-ם) 42237-12-11