אירוע טרגי של נפילה קטלנית מעביד שמעמיד את עובדו בסיכון שכרוך בעבודה בגובה, מפר למעשה הוראות חובה חקוקה הנוגעות לשיטות העבודה בגובה, כגון הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה).

פועל הגיש נגד הנתבע – מעסיקו הקבלן, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו במהלך עבודתו בפירוק טפסנות מגג בגובה של 3 מטרים באתר בניה.

כנתבעת נוספת צורפה חברת הביטוח שביטחה את הקבלן בביטוח חבות מעבידים בעת הרלוונטית.

הנתבעים כפרו הן באחריות והן בגובה הנזק הנטען.

לפי עדות התובע, הוא עסק בפירוק קרש ("מורינה") שהיה מחובר לקרשים הצמודים למעקה הבטון של המרפסת, מבחוץ.

לשם כך הוא השתמש בכלי עבודה ("פנסה") אותו הכניס בין הקרשים ל"מורינה", דחף בכוח בשתי ידיו לכוון הנגדי, החוצה, תוך כך הקרש התפרק ממקומו והתובע נפל עם הקרש וה"פנסה" מהמרפסת בגובה של 3 מטרים.

הנתבעים טענו כי התובע שגה במיקום עמידתו – ליד קצה המרפסת, ביכולתו היה לעמוד בפנים המרפסת הרחבה דבר שהיה מונע את נפילתו.

בית המשפט לא קבל טענה זו של הנתבעים מהנימוק כי בפירוק טפסנות הצמודה למעקה המרפסת, עליו לעמוד בצמוד לאותה טפסנות.

בנוסף, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הציגו כל ראיה או עדות אודות קיומו של מעקה בטיחות במרפסת ממנה נפל הנתבע או קיומו של פיגום עליו יכול היה התובע לעמוד לצורך פירוק הטפסנות.

כמו כן, התובע מסר בהזדמנות הראשונה שהיתה לו את גרסתו אודות נסיבות פגיעתו וחזר ואישר את גרסתו גם בטופס הודעה על פגיעה בעבודה.

מכל אלו הסיק בית המשפט כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח את נסיבות התאונה.

בנושא אחריות הנתבעים קבע בית המשפט כי שעה שהתובע הוכיח כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו אצל הקבלן הנתבע, אזי הנתבע חייב בחובת זהירות מושגית כלפי התובע.

בבדיקת חובת הזהירות הקונקרטית, בה חב המעסיק כלפי העובד הרי זו אינה מופרת מקום בו מתקיימים סיכונים סבירים, טבעיים ורגילים לפעולתם של בני האדם אלא היא מתגבשת מקום בו קיים סיכום בלתי סביר, האם במקרה שלפנינו מדובר בסיכון בלתי סביר?

סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970 קובע כי כאשר מתבצעת עבודה במקום ממנו עלול אדם ליפול מגובה של יותר משני מטרים ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה ולפי הצורך – אחיזת יד בטוחה, יותקנו אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר.

תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) התשס"ז – 2007 מסדירות תנאי העסקת עובד בעבודה בגובה תוך קביעת מנגנוני פעולה וסטנדרטים לעבודה על גגות בצורה בטיחותית.

בית המשפט קבע נוכח הראיות שהוצגו בפניו כי הקבלן העסיק את התובע לצורך פירוק טפסנות, מבלי לספק לו אמצעי בטיחות, כגון העמדת פיגום מסביב ומתחת למרפסת שעליה עבד התובע. בכך, הקבלן העמיד למעשה את התובע בסיכון שהיה כרוך בעבודה בגובה. על הקבלן לצפות שבמהלך ביצוע עבודה מעין זו, עלול להתממש הסיכון הבלתי סביר הכרוך בעבודה על הגג וכי התובע עלול ליפול ולהפגע. לכן הקבלן חב בחובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע ולפיכך יש להטיל על הקבלן אחריות בנזיקין.

בית המשפט לא הטיל על התובע אשם תורם כלשהו, שכן, הקבלן לא עמד בחובתו להראות שהתובע הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית עד כדי שפגיעתו היתה פועל יוצא מאותו סיכון.

בית המשפט חייב את הנתבעים בנזקי התובע שהורכבו מהפסד השתכרות לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, כאב וסבל ועזרת צד ג' והוצאות.

(ת"א (נצ') 1952-06)