התובעת, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חייבה בהיטל השבחה את הנתבעים- אח ואחות. 

הנתבעים התגוננו בטענה שהם אינם חייבים בהיטל השבחה כיוון שהעברת הזכויות במקרקעין בוצעה ביניהם ללא תמורה, לטענתם.

המקרקעין – שתי דירות בבעלות משותפת של הנתבעים, לגביהן בצעו הנתבעים הפרדת זכויות, העברה הדדית של הזכויות כך שכל אחד מהם יהיה בעלים של דירה אחת. 

מדובר ב"מימוש זכויות" כהגדרתו בדין וקיים חיוב בהיטל השבחה כיוון שקיימת עילת השבחה. המחלוקת הינה לגבי המועד למימוש החיוב ולגבייתו בפועל.

בית המשפט קבע כי העברת זכויות הדדית אינה "העברה ללא תמורה". 

החוק מבדיל בין מועד התגבשותו של החיוב לבין המועד למימושו שזה האחרון הוא המועד לתשלום בפועל של ההיטל- במועד בו החייב בהיטל ההשבחה מימש זכות במקרקעין שלגביהם חל ההיטל. 

"מימוש זכויות" מוגדר בחוק כהעברת הזכות במקרקעין בתמורה או ללא תמורה, אך "למעט העברה מכוח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו…".(התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965).

"קרוב" מוגדר בחוק:  בן זוג, הורה, הורה [של] הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג, אח ובני זוגם.

מכאן – שני תנאים מצטברים לדחיית מועד לתשלום – 1) העברה ללא תמורה של הזכויות

 2) בין קרובי משפחה כמוגדר בחוק.

האם אופן העברת הזכויות כמתואר לעיל הוא בגדר "העברה ללא תמורה" ? בית המשפט הגדיר מושג זה כ"מתנה" שהינה "הקניית נכס ללא תמורה" (חוק המתנה תשכ"ה-1968).

הנתבעים חתמו על הסכם פירוק שיתוף באופן של העברה הדדית ביניהם של הזכויות בשתי הדירות, כך שכל אחד מהם יהיה הבעלים היחיד של דירתו. אלו חיובים הדדיים ומקבילים כאשר הזכויות בדירה האחת מועברות כנגד העברת הזכויות בדירה השניה. הנתבעים, האח והאחות, נהנו מההסכם ביניהם במובן הפיננסי.

לכן יש לראות את העברת הזכויות ההדדית בין האח והאחות כהעברה בתמורה – זהו "מימוש הזכויות" בגינו יש לשלם כעת את היטל ההשבחה. 

תא (ת"א) 22187-01-24