צוואתו של מיכאל שטראוס ז"ל עוררה גל של תגובות ואיתן את הקריאה החוזרת להטלת מס ירושה. בשורה התחתונה מדוברת בפופוליזם שלא ימלא את מטרתו ויפגע בעיקר במעמד הבינוני. דעה, מאת עו"ד עידן בן-יעקב

אחד הסממנים המובהקים לכך שבחירות כלליות קרבות הוא החייאת נושא מס הירושה. "מדוע, למשל, לא נמצאה בישראל אפילו דמות פוליטית אחת שמציעה לציבור מדיניות כלכלית הכוללת הטלת מסי ירושה על בעלי הון ומיסוי על עשירים?" נשאל בדה-מרקר.

לאחרונה נמצאה סיבה נוספת לעסוק בכך והיא צוואתו של איש העסקים מיכאל שטראוס: אפשר להבין איך 2.53 מיליארד ₪ שחולקו בין יורשיו מעוררים סקרנות ודיון. לאחר שפרטיה פורסמו בתקשורת, גל צפוי של מאמרים והתייחסויות פורסם בעיתונות הכלכלית – רובם ככולם מצדדים בהטלת מסי ירושה כבדים ויצירת מנגנון של "חלוקת משאבים בין-דורית" צודקת.

הגדילו לעשות באחד מעיתוני הכלכלה וערכו "מצעד בושה" לפוליטיקאים שמתחמקים מהסוגיה. הטיעונים בעד הטלת מס ירושה מגוונים: החל מיצירת אפיק הכנסה נוסף למדינה בתקופת הקורונה, שבה ההוצאה הציבורית גבוהה מהרגיל, המשך ב"צדק חלוקתי" ועד "למה רק ירושות אנחנו לא ממסים".

בין "תחמון מס" ל"תכנון מס"

אם יש טענה שחוזרת על עצמה, והיא טענה מוטעית, זו הצגת העברת הון בין-דורית באמצעות קרן נאמנות כ"תחמון מס". העשירים ובעלי ההון, כך טוענים מצדדי מס הירושה, עובדים כל החיים כדי להתחמק ממס וגם לאחר מותם המצב אינו שונה. לכן יש להטיל מס שימנע מהם להתחמק מ"תשלום מוסרי" לחברה שבה חיו ויצרו בזכותה את ההון שלהם.

שתי שאלות יש לשאול את עצמנו בהקשר זה. לצורך הדוגמה, נניח שמדובר בתעשיין אמיד, ראשית: אם כל החיים אדם שילם מס על הנכסים והרווחים שהוא ייצר, זאת בנוסף לתרומה הכלכלית שלו לחברה בצורת מקומות עבודה וצמיחה – האם זה צודק ולא פחות חשוב, האם זה ראוי להטיל מס ירושה על העברת נכסים שנכפתה (עקב הפטירה כמובן) על המעורבים בסיטואציה כך שבפועל הם יימסו במס כפול על אותם הנכסים?

שנית, אם נניח שאותו תעשיין גם עבד קשה כל חייו והוציא כסף רב במהלך השנים על מנת (כטענת "אנשים מסוימים") "לתחמן" ולהתחמק ממס, מה ימנע ממנו לעשות זאת גם עבור הכסף שהוא מתעתד להעביר ליורשיו? האם באמת יש דרך הרמטית לוודא שהכספים שהללו אכן ימצאו את דרכם ויעשירו את קופת המדינה ובאמת יתרמו להקטנת הפערים הכלכליים בין שכבות האוכלוסייה השונות?

נניח את הדיון המוסרי בצד ונתרכז דווקא בסעיף השני. ראשית, התשובה לכך היא שרבים האנשים (ולעיתים גם הרשויות) הנוטים לבלבל ולערבב בין שני מושגים שונים: בין "תחמון מס" לבין "תכנון מס".

נשים את הדברים על השולחן: מעטים האנשים ובעלי העסקים אשר לא לוקחים בחשבון בהחלטותיהם השונות את כל נושא תכנון המס, הרי גם מי שתומך במדיניות סוציאל-דמוקרטית ובהעלאת מסים נעזר בשירותיו של רואה חשבון ועורך דין, ולא סתם. מערכת המס אינה יכולה להתאים את עצמה למידותיו של כל אדם. היא קובעת קווים כלליים ובתוכם צריך האינדיבידואל לתמרן ולפעול באופן שיאפשר לו להתפרנס בכבוד, לשמור רזרבות "לימי סגריר", וכן – גם להתעשר. זו לא מילה גסה.

חשוב לזכור – אם המדינה תטיל מס ירושה, בעלי הממון ואנשי העסקים אשר ייחשפו כתוצאה מכך למס נוסף (וכאמור- אף כפול) כנראה ידעו איך להתמודד איתו ואיך לבצע תכנון מס אדפטיבי כך שהפגיעה בהם תהיה פחותה ככל הניתן. וניתן גם לקחת את מס הירושה שהוטל על אזרחי ארה"ב אשר בעקבותיו (גם אם לא כסיבה יחידה) רבים מאזרחי ארה"ב ויתרו על אזרחותם ושינו את מתודולוגיית ההשקעות שלהם על מנת להימנע מחשיפה למס הירושה אשר הוטל עליהם.

אפקטיביות מוטלת בספק

אנו במשרד בן-יעקב עורכי דין עוסקים רבות בניהול עושר אישי ומשפחתי והעברה בין-דורית. לכן, ומתוך הניסיון המקומי והבינלאומי של משרדנו עם לקוחות מסוג שכזה, אנו טוענים כי הקריאה להקמת מנגנון מיסוי בעלי הון בדרך של הטלת מס ירושה הינה קריאה שבעיקרה פופוליסטית ושעיקר פגיעתה הינה דווקא בשכבות "הנמוכות" של בעלי הממון.

צריך לזכור: יכול להיות שמדובר באנשים נורמטיביים שיש להם 3-2 דירות שמהוות את כל הפנסיה שלהם וכיו"ב שאילולא היו מהווים מקור הכנסה בגילם השלישי, כבר היו מעבירים ישירות לדור הבא – ולו רק כדי להימנע מאותו מס ירושה מדובר שבראיה משפחתית-כלכלית כוללת עלול להוות "מכה" לא קטנה למאזן המשפחתי, ולאו דווקא באותה שכבה של בעלי ממון רב מאוד אשר, כאמור, יידעו להתמודד גם עם גזירה זו.

ישנן דרכים מגוונות להעביר הון עוד לפני שהאדם מתקרב לקיצו. אחת מהן, אגב, כמו במקרה של מיכאל שטראוס ז"ל, היא גם הקמת קרן נאמנות. מעבר לכך ישנן עוד דרכים להעביר הון לבני משפחה באופן מסודר ומתוכנן, ולא משנה אילו מסים שונים ומשונים יטילו על ירושות, וזאת בנוסף ליתרונות הרבים שיש לנאמנות משפחתית כדרך לשמירת ההון והדאגה לדורות הבאים.

לא פופולרי, ולא במקרה

בשורה התחתונה הטלת מס ירושה אינה תמריץ חיובי. היא אינה מעודדת סולידריות חברתית אלא רק מגבירה את הקיטוב בין המעמד האמיד למעמד הבינוני ומטה. ישנן דוגמאות רבות מרחבי העולם, כיצד עשירים שהתעוררו לחקיקה חדשה שמטילה עליהם מסי ירושה אספו את מטלטליהם ופשוט עברו למדינה אחרת. איתם הם העבירו את ההון ואת העסקים שבסופו של דבר משרתים ומכניסים כסף גם את המקום שבו הם מצויים.

את המצוקה הכלכלית שאליה אנו דוהרים על רקע משבר הקורונה לא נתקן באמצעות מסים פופוליסטיים. כדי לתמרץ את המשק ולהביא השקעות חדשות צריך לחשוב בכיוון ההפוך לגמרי: למסות פחות ולהקל יותר. רק כך תוכל ממשלת ישראל להביא בשורה אמיתית לעם – בין אם לקראת הבחירות ובין אם לאחריהן.

ואם אפשר מילה על פוליטיקה, נסיים בתהייה האם אכן מס ירושה יכול לשכנע אדם כזה או אחר להביע למועמד בבחירות. בכלי התקשורת מצביעים על יחסי הון-שלטון כסיבה לכך שפוליטיקאים לא מרימים את הכפפה אבל אולי באמת במדינה שבה כל כך הרבה נושאים גורליים על הפרק בכל רגע נתון, הסיבה המרכזית היא שמדובר בנושא זניח וחסר משמעות מבחינת הבוחר? נקודה למחשבה.

עו"ד עידן בן-יעקב, ממשרד בן-יעקב עורכי דין, עוסק בתחום הנדל"ן, השקעות בארץ ובחו"ל, הגנת הפרטיות, ניהול הון משפחתי, ייעוץ שוטף לחברות, חברות הזנק, חברות בשלות ועוד