בית המשפט המנהלי ביטל החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לאשר מכפילי חניה שתוכננו להבנות בסמוך לדירת העותרים בנימוק של החלטה פוגענית והיעדר גילוי התכנון לעותרים אשר לא נתנו את הסכמתם.

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה החליטה לאשר הצבת מכפילי חניה בסמוך למרפסת סלון דירת העותרים כחלק מתנאי היתר בנייה לביצוע פרויקט תמ"א 38 בשני בניינים בעלי קיר משותף, העותרים טענו, בהסתמך על חוו"ד מומחה, כי מתקנים אלו שהינם קונסטרוקציית מתכת, מתרוממים עד לגובה של כ-4.2 מטר מפני הקרקע (ללא רכב) ועד לגובה כ-6 מטר (כולל כלי רכב מעל המתקן) בעוד שגובה רצפת הדירות הוא כ-2.6 מטר מעל פני הקרקע. אם המתקנים ייבנו בהתאם להיתר הבניה, יגרמו למטרד קשה, יפריעו באופן חמור למהלך החיים השוטף ונוחות השימוש בדירות, ויפגעו באופן ניכר בערך הדירות.

השינוי של מכפילי חניה בתמ"א 38 בתכנית החניה לא פורסם. מכאן שהוועדה המקומית הוטעתה או טעתה לחשוב שהתוכנית מוסכמת, ולא עמדו לפניה מלוא השיקולים לקבל את החלטתה, במיוחד נוכח זאת שהעותרים לא נתנו את הסכמתם.

יתר על כן, כאשר מדובר בשינוי כה מהותי אשר פוגע קשות בעותרים, מחובתו של עורך הדין, אחד הנתבעים, שהיה בא כוחם באותה העת, גם מכוח חובת הנאמנות החלה עליו כלפי לקוחותיו, להביא את השינוי הדרמטי הזה לידיעתם באופן המוחשי ביותר ולשאול להסכמתם המפורשת. בוודאי שלא היה רשאי לחתום על שינוי כזה מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן ע"י בעלי הזכויות לצורך הבטחת התחייבויותיהם כלפי היזם.

העתירה מתקבלת באופן שמבוטל אותו חלק בהיתר הבניה אשר קשור לתכנית החניה נשוא העתירה.

עתמ (ת"א) 30318-10-17