בפני וועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה התבררה בקשה להארכת מועד להגשת ערר על שומת היטל השבחה שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עקב מימוש בדרך של היתר בניה במקרקעין.

מבקשת הארכה, אינה מכחישה את המסירה והעיכוב של למעלה מ-45 הימים הנקובים בחוק להגשת הערר, אך טוענת כי הסיבות לעיכוב בהגשת הערר נעוצות בעובדת סיבוכים רפואיים של שמאית החברה, האמונה על הטיפול בכל נושא היטלי ההשבחה.

וועדת הערר קבעה כי נסיבותיו הייחודיות של המקרה מצדיקות מתן ארכה להגשת הערר.

מתן ארכה להגשת ערר טעונה "טעמים מיוחדים". לכן ראשית בחינת הבקשה תהיה בסוגיית קיומו של טעם מיוחד לעצם האיחור בהגשת הערר.

תכליתה של דרישת ה-"טעמים מיוחדים" הינה לשמור על האיזון הראוי שבין עקרונות הוודאות, היציבות וסופיות הדיון, העומדים בבסיס הגבלת המועדים, ובין עקרונות המשפט, הצדק, והיעדר שרירותיות, שיש להימנע ככל האפשר מפגיעה בהם רק בשל כללי פרוצדורה נוקשים.

וועדת הערר סברה שאין די רק ב"טעמים מיוחדים", גם מסוג נימוקים רפואיים, לצורך מתן ארכה, משום הפגיעה בוודאות שעלולה להיווצר. צריך טעם נוסף והוא מצוי ב- "סיכויי הערר".

סיכויי הליך הערר, גם אם הם לכאוריים,  מהווים גם הם נדבך חשוב בבחינת בקשה להארכת מועד, ויכולים להוות טעם מיוחד לקבלת הבקשה למתן ארכה, זאת, כבר בשלב הראשוני של הבדיקה.

הפסיקה, לרבות פסיקת בית המשפט העליון, הכירה בבחינת סיכויי ההליך כשיקול אשר חשיבותו אינה נופלת מזו של יתר השיקולים הנוהגים.  בהקשר של היטל השבחה, לשיקול זה משקל נוסף, נוכח עקרונות דיני המס, המבקשים להבטיח גביית מס אמת.

הפרוצדורה אינה חזות הכל !  

שלילת זכות לערור בשל התעקשות פרוצדורלית, למול סיכויים לכאורה של הערר, משמעה סיכון  שהוועדה המקומית תקבל לידיה כספי היטל שעל פי הדין היא אינה זכאית להם.  תוצאה שכזו, הינה בעלת פוטנציאל ממשי לפגיעה באמון הציבור בהתנהלות הרשות, ובעיקר חותרת תחת שיקולי צדק מהותי, חוקיות המנהל וגביית מס אמת.

ערר (ת"א) 8019-06-25