תכנית מפורטת, משביחה, משנה ייעוד מ"תעשיה ומלאכה" ל"מסחר ותעסוקה" כאשר השימושים המותרים לפי התכנית המשביחה הם גם משרדים, מסחר, תעסוקה, הסעדה, מרפאות ואחסנה בתת הקרקע. 

בהתאם לכך הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שומת חבות בהיטל השבחה. המחלוקות בין הוועדה המקומית לבין החברה היזמית הועברו לשמאי מכריע. 

השמאי המכריע קבע כי ככלל, ייעוד תעשיה כולל גם תעשיה עתירת ידע שאמורה לכלול גם שימוש למשרדים. השמאי התפתל בשומתו בנושא המשרדים מכיוון שהתוכנית הקודמת אינה מתירה במפורש שימוש למשרדים. השמאי קבע "הגמשה" בתכנית הקודמת לפיה שימושים במבנה הינם לא רק לתעשיה עתירת ידע אלא גם לשימוש במשרדים. בהתאם לכך קבע השמאי את שיעור ההשבחה וגובה ההיטל בגינה.

הוועדה המקומית הגישה ערר בפני וועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה פיצויים והיטלי השבחה. 

השמאי המכריע בסס שומתו על העובדות לפיהן הנכס הקיים במקרקעין משמש שנים רבות עבור משרדים מבלי שבוצעה אכיפה ומבלי שנדרשה הסדרה של שימושים חורגים וכי קיימת פרקטיקה של ועדות תכנון ברחבי המדינה להתיר בייעוד "תעשייה" שימושים משרדיים, מבלי שנדרשה הסדרה באמצעות תכניות או היתרים לשימושים חורגים. זאת, בשל פרקטיקה שנוצרה נוכח ההתפתחות של ענפי תעשייה נקיה ובהם תעשייה עתירת ידע או תעשיית היי-טק בה הותרו גם שימושים משרדיים ומעבדות. לאור זאת, השמאי המכריע אשר קבע גזירה שווה לשימוש במקרקעין לפי תכנית קודמת כמשרדים ללא  היתר לבין משרדים המאושרים אגב שינוי יעוד בתכנית החדשה.

הכלל הוא שוועדת הערר אינה מתערבת בקביעותיו של שמאי מכריע אלא אם נפלה שגגה מהותית  בשומתו לרבות שגגה משפטית. הוועדה קבעה כי קביעת השמאי בכל הנוגע לשימושים המותרים באזור תעשיה במצב קודם אינה קביעה שמאית אלא פרשנות משפטית של תכנית בניין עיר שאין הוועדה מסכימה לפרשנות זו.

בעת שפורסמה התכנית (1971 – רש/210א – רמת השרון) לא היה נהוג שימוש של תעשייה עתירת ידע, אך אין לפרש כי שימוש זה הינו מותר בייעוד "תעשיה" או ביעוד "מלאכה ותעשיה קלה". 

בתכניות מאוחרות יותר שימושי "משרדים ומעבדות" קבלו ביטוי בהן והותרו בייעוד מסחרי דווקא.

השמאי המכריע אכן מצא כי הבניין משמש שנים רבות למשרדים ללא הליך של הסדרה או אכיפה. השמאי לא קבע בשומתו שהיו מדיניות או נוהג של הועדה המקומית רמת השרון לתת היתרים למשרדים בייעוד תעשייה ולא ניתח את תכנית רש/210א, אלא שהוא ציין כי לא נעשו פעולות אכיפה מקום בו נעשה בפועל, ללא היתר, שימוש משרדי בקרקע המיועדת לתעשייה. 

השמאי טעה בשומתו כאשר גישר בין מצב קודם שבו נעשה שימוש ללא היתר בבניין כמשרדים לבין התכנית החדשה המתירה ייעוד בין היתר למשרדים.  לכן וועדת הערר מצאה כי נפל בהכרעתו פגם מהותי.

וועדת הערר הורתה לתקן את השומה באופן ששווי המצב הקודם יחושב לפי ייעוד מלאכה ותעשייה קלה שאינו כולל שימוש של תעשייה עתירת ידע בעלת אופי משרדי. בהתאם לכך יש לערוך שומה מתוקנת.

ערר (ת"א) 8049-03-22