החלטת וועדת הערר הינה סופית ועל הוועדה המקומית לכבדה כלשונה ולחתום על היתר הבניה.

העותרת, חברה קבלנית לבניה הגישה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשה למתן היתר בניה לבניית יחידות דיור ובהן דיור מוגן וכן מרתף חניה לדיור המוגן מתחת לשצ"פ. הבקשה אושרה בכפוף לשינויים ולחתימת הסכם עם העיריה להסדרת זכות השימוש מתחת לשצ"פ, שיאושר על ידי מועצת העיר. ההסכם לא נחתם, העותרת בקשה הארכת מועד לחתימתו, הבקשה נדחתה והעותרת הגישה ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה.

וועדת הערר קבלה את הערר בחלקו ובהחלטתה הורתה על הארכת תוקף החלטת הוועדה המקומית. וועדת הערר קבעה כי ההסכם לא יהיה תנאי לקבלת ההיתר אלא יהיה חלק מתנאי ההיתר שיינתן.

בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים, החליט בית המשפט כי החלטת וועדת הערר הינה מפורשת, בהירה וחדה לפיה, מחויבת הוועדה המקומית לאשר את היתר הבנייה. לוועדת הערר קנויה סמכות לדחות את עמדת הוועדה המקומית בהתאם לסעיף 12ב לחוק התכנון והבנייה. לכן, החלטת וועדת הערר הינה סופית, חלוטה, ויש לכבדה כלשונה.

בית המשפט קבל את העתירה, הורה על הארכת תוקף היתר הבניה ללא צורך בחידוש אישורי הרשויות המקצועיות והורה לוועדה המקומית לחתום על היתר הבניה ולהמציאו לידי העותרת.

עתמ (מרכז) 20843-02-17