עתירה מנהלית בפני בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים  נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה לאשר תכנית שעניינה שינוי ייעוד חלקה למגורים, מסחר ותעסוקה, חרף התנגדות של בעלי חלקה שכנה, המהווה אגף נפרד של בית משותף.

הלכה פסוקה היא, כי בית משפט לא יתערב בשיקול דעתה של רשות מנהלית. בית משפט אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות הרשות המנהלית, לענייננו- הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה שזהו תחום מומחיותה ולה הידע והכלים המקצועיים.

ההכרעה בשאלות שנדונו מעוגנת היטב בשיקולים תכנוניים נכונים וראויים ואין מקום להתערב בהן.

אלא שכאן נטענה טענת סף לפיה התוכנית פוגעת בזכויות הקנייניות של העותרות שלא כדין וללא סמכות. זו טענה הראויה לבירור, ואם יימצא בה ממש הדבר יהווה עילה להתערבות בית המשפט המנהלי.

עוד בהלכה הפסוקה-  במצב שבו בקשת ההיתר נעדרת "תימוכין קנייניים", במיוחד כאשר מדובר בבנייה ברכוש משותף וניצול זכויות בנייה העלולים לפגוע בזכויות שותף אחר, מוסדות התכנון רשאים לעכב את הדיון בבקשה עד להכרעת בית המשפט המוסמך בסוגיה הקניינית. עיכוב זה נועד למנוע דיוני סרק בהיבטים תכנוניים של בקשה שייתכן שלא תהיה ניתנת למימוש, ולמנוע הכשרה דה-פקטו של בנייה בלתי חוקית. 

בית המשפט הורה על ביטול החלטת הוועדה המחוזית בעניין הקשור להעדר פגיעה בזכויות הקנייניות של העותרות, תוך שהורה שהוועדה המחוזית לא תאשר את התכנית ותעכב דיון בה עד שיהיה בידי יזמת התכנית תימוכין קניינים שמקורם בהסכמת העותרות או בהכרעה שיפוטית של ערכאה מוסמכת.

עתמ (חי') 59770-02-25