חוסר תום לב והיעדר שקיפות טופחים כבומרנג על פני היזם בפרויקט תמ"א 38.

בבניין היוצא קיימות 48 דירות כאשר בחלקה מצויות דרך קבע בין 25 ל-30 חניות לשימוש הדיירים. הבניין החדש מתוכנן ל-78 דירות, דהיינו, 30 דירות חדשות שתיווספנה לקיימות.

בבקשה להיתר תוכננו 30 חניות במתקנים רובוטיים המיועדים לדירות החדשות כאשר לדירות הקיימות לא יועדו חניות.

בנספח התנועה בבקשה להיתר הציג היזם מצג לפיו בהיתר המקורי אין חניות בבניין. יועץ התנועה הפריך מצג זה בקבעו כי בהיתר קודם של הבניין קיימות 17 חניות.

לפיכך, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לא אישרה את הבקשה להיתר וקבעה שמבקש ההיתר חייב להציג תכנון חדש הכולל את החניות הקיימות ובנוסף חניות חדשות לדירות החדשות. אגב זאת, המלצת אגף התנועה היתה שבכל מקרה לא לאשר חוסר מעל 2 חניות!

נימוקים נוספים לסירוב הבקשה להיתר הם: 

חדר המדרגות המתוכנן לא מאפשר נגישות מלאה והעלאת ריהוט,

תוספת הממ"דים מהווה חסימה של אויר ונוף,

פיר המעלית אינו נגיש,

התכנון המעודכן לא נשלח לבעלי הדירות המתנגדים ולא ניתנה להם האפשרות לעיין בתוכנית.

על החלטות הוועדה המקומית הוגש ערר בפני הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. 

הוועדה המחוזית קבעה שיש להתחשב בחניות שהיו בפועל בחלקה. הצגת מקומות חניה של 30 מקומות עבור 78 דירות מה גם שאלו תוכננו רק עבור הדירות החדשות אינו ראוי. כמו כן אין מקום להתנות את אישור הבקשה להיתר הבניה בהוספת חניות במקום לדחותה. משנמצא כי פתרון החניה הוא חסר באופן מהותי, יש לאשר את החלטת הוועדה המקומית הדוחה את הבקשה להיתר בניה כהחלטה סבירה וראויה. 

משנדחתה הבקשה להיתר בניה מחמת סוגית החניות, התייתרה ולא ניתנה  החלטה  בשאר הטענות.

ערר (ת"א) 13086-08-21