אין למהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ולא לשום גורם אחר ברשות סמכות שלא לקלוט בקשה להיתר בניה העומדת בתנאים המקדמיים.

וועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה דנה בערר נגד סירובה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לקלוט בקשות להיתר בניה שהגישו העוררות לשם קליטתן ברשות הרישוי כחלק מההליך לאישורן. הבקשות סורבו לקליטה למרות שעמדו בתנאים המוקדמים ולשון המענה: "…לפרטים יש לפנות לאדריכל הוועדה…לא להחזיר את הבקשה ברישוי זמין".

וועדת הערר פסקה כי הן לפי החוק והן לפי תקנות הרישוי שהותקנו לפיו, מהנדס הוועדה המקומית אינו מוסמך שלא לקלוט בקשה להיתר העומדת בתנאים המוקדמים אשר פורטו בתקנה 33 לתקנות התכנון והבניה (רישוי בניה) תשע"ו-2016  ואין למהנדס כל שיקול דעת מהותי בשלב מוקדם זה.  מדובר בהליך טכני של ייעול הליכים אשר נועד להבטיח דיון באמצעות ייצור מנגנון יעיל אשר יבטיח כי בעת הדיון בבקשות להיתר יהיו בפני הועדה המקומית כל המסמכים הנחוצים לשם קבלת ההחלטה בבקשה להיתר.  בקשה להיתר הכוללת את כל הפרטים והמסמכים הקבועים בתקנה 33 יראו אותה כבקשה העומדת בתנאים המוקדמים להגשת בקשה להיתר.

לפיכך, עם הגשתה של בקשה להיתר לשם קליטתה במערכת הרישוי, מחובתו של המהנדס לבדוק האם הבקשה להיתר עומדת בתנאים המוקדמים ובהתאם לכך לפעול באחת משתי האפשרויות הבאות: 1.  לקלוט את הבקשה ולהודיע על קליטתה למבקש, בהינתן כי נמצא שהיא עומדת בתנאים המוקדמים,  2. לשלוח הודעה למבקש ההיתר על אי קליטת הבקשה תוך פירוט התנאים המוקדמים החסרים.

יתרה מזאת, בתקנה 38(ד) לתקנות הרישוי הנ"ל, נקבע כי בקשה להיתר אשר המהנדס לא הודיע על תוצאות בדיקת התנאים המוקדמים במועד הקבוע בתקנת משנה (א) יראו כבקשה שנקלטה בתום אותה תקופה.  כך היה במקרה דנן.

ערר (צפון) 1051-06-22