בבקשה להיתר  לבנות בגג בית משותף, שהוא רכוש משותף שלא הוצמד לדירת מבקש ההיתר, יש צורך בחתימת כל בעלי הזכויות, חתימת המבקש בלבד אינה מספקת גם אם הוא נמנה על בעלי הזכויות בגג המשותף וגם אם הוא המציא לבעלי הזכויות האחרים את הבקשה ואלו לא הגיבו.  

אחד מבעלי הזכויות בבית משותף הגיש בקשה להיתר בניה בשטח הגג. זאת, מבלי שניתנה לכך הסכמת רוב בעלי הזכויות בבית המשותף, כנדרש בחוק המקרקעין.

הגג אינו מוצמד לדירת המבקש והוא מהווה חלק מהרכוש המשותף.

הבקשה להיתר הוגשה ללא שצורפו לה חתימות של 75% מבעלי הזכויות בבית המשותף. עמדת שאר בעלי הזכויות כלל אינה ידועה ואין להסתפק בכך שלא הוגשו התנגדויות לבקשה להיתר.

מוסדות התכנון לא ידונו בבקשה במקרה שבו למבקש ההיתר אין זיקה קניינית לנכס, כגון – הצמדת הגג לדירה שלו.

בניה על מקרקעין בבעלות משותפת, חורגת מגדר שימוש רגיל וסביר ודורשת הסכמת השותפים.

גם זכויות הבניה הן נכס בבעלות משותפת, כך שנדרשת הסכמת יתר השותפים לניצול זכויות הבניה ע"י אחד השותפים.

לא די בחתימת המבקש על הבקשה להיתר בניה, שאין בה לבדה ובהעדר הסכמות השותפים לפי חוק המקרקעין למתן ההיתר, כדי לבסס "תימוכין קנייניים". לכן לא ניתן לראות באי הגשת התנגדויות על אף המצאה כדין לפי תקנות התכנון והבניה כדי הסכמה המבססת "תימוכין קנייניים". לא ניתן להסתפק ב"הסכמה נגטיבית".  בנוסף- אין מתקבלת הטענה כי הפניה להליך קנייני סדור מעודדת את תופעת "השכן הסחטן".

עתמ (ת"א) 70277-05-18